כבר מלאמלא זמן לא עדכנתי את הבלוג...טוב אבל ישלי הרבה לשפוך..
זה יהיה ארוך אבל אני ישמח אם תקדישו לי כמה דקות...
היה לי חבר ממש טוב והיינו כל הזמן מסתובבים ביחד וצוחקים ביחד ועושים פאדיחות וכל מיני דברים כאלה...
קיצר הגיע החלק שהתחלתי לשנוא אותו...בהיתי בו בשיעורים..ואז חשבתי לעצמי:
"אני שונאת את העובדה שאני אוהבת אותו?" כן..אני התאהבתי בחבר ממש טוב שלי...שמרוב שאנחנו יודעים הרבה דברים אחד על השני הפכנו לאחים ממש. זה פשוט דפוק- אני שונאת את העובדה שאני אוהבת אותו.
הבעיה בסיפור היא לא רק שאני מאוהבת ב"אח" שלי...הבעיה היא שהוא היה, אני מדגישה *היה* החבר הכי טוב שלי.
זה הולך ככה:
שכנעתי תצמי שאני שונאת אותו- אבל זה בגלל שאני שנאתי תעובדה שאני אוהבת אותו...
כל הזמן ריכלתי עליו ואמרתי עליו דברים רעים וזה בזמן שאנחנו חברים טובים והוא לא ידע על זה...
בטיול שנתי הוא כל הזמן הסתובב איתי ושרנו ביחד והוא כל הזמן החמיא לי ואמר שאני שרה יפה והיה ממש מתוק. הייתי עיוורת...
הוא גם סיפר לי שהוא אהב אותי בתקופה שאני חפרתי נואשות על ידיד אחר שלי שאני הייתי מאוהבת בו- והוא ספג את הכל ועזר לי.
הבנתי מאוחר מידי שהוא אהב אותי- מאז שתקתי ולא אמרתי לא כלום גם כשהוא סיפר לי עשיתי תצמי מופתעת.
טיפה התרחקנו...
תפסתי אותו הרבה פעמים מסתכל עליי בשיעור- אבל זה רק בגלל שאני בהיתי בו כל הזמן...
היה יום אחד שישבתי לבד בשולחן בשיעור...והוא ישב ליד אחת הבנות היפות בכיתה..והוא והיא כל הזמן צחקו ונהנו אחד והשנייה.
אני כמובן התעצבנתי ושפכתי על דף את כל הרגשות שלי: השנאה שלי אליו, זה שאני אוהבת אותו, ייחלתי שימות וקיללתי אותו ...
במקום לזרוק שמתי בקלמר.
הוא לא ידע על הפתק.
התרחקנו הרבה...
יום אחד היינו כמה ילדים ביחד ואז הוא ואני חזרנו לדבר וצחקנו ביחד...ואז הוא מצא את הפתק.
הוא עשה תצמו כאילו לא נפגע אבל הוא כן...
אנחנו מרוחקים לגמרי...
דיברנו רק בפייסבוק- התעלמנו אחד מהשני במציאות.
בפייסבוק כתבתי לו מגילה שלמה על זה שאני אוהבת אותו-לא הייתי מסוגלת להגיד לו את זה בפנים.
הוא סיפר לי שובפעם שהוא אהב אותי..
אאוץ' "אהב" בעבר...זה לא בדיוק מחמם לב של מישי מאוהבת...
ספגתי..המשכנו לדבר רק בפייסבוק...
כתבתי לו-גם בפייסבוק- שאני לא מסוגלת שנמשיך תקשר ככה...ושנמאס לי מזה שאני לא יכולה להתבטא לידו ושאני מנסה כל הזמן לעשות שיחות קטנות(במציאות) כדי לסדר את המתח בינו ושהוא לא עושה שום דבר ורק אומר כל הזמן שאני חשובה לא ולא מראה את זה.
הוא כתב לי שעדיף לי שנהייה רחוקים ושהוא רק פוגע בי..ושהוא למד הרבה על עצמו בזכותי ושעזרתי לו הרבה...
בזה זה נגמר.
אני כל הזמן רושמת בטלפון דברים שאני רוצה שידע...דברים שאני רוצה להגיד לו...
כמה הוא חשוב לי...כמה שאני אוהבת אותו וצריכה אותו ושונאת אותו! כמה שאני לא יכולה להתמודד עם המצב..כמה שהוא עושה אותי עצובה..כמה שאני פשוט רוצה שהכל יחזור להיות כמו שהיה...
כמה שהוא השתנה והפך למישו אחר-שאני לא מכירה אותו יותר.
כבר מחצית וכמה שאנחנו לא מדברים...אפילו ביום האחרון לבצפר אף אחד מאיתנו לא טרח להגיד לשני ביי...
איך הגענו למצב הזה? לאף אחד מאיתנו אין תשובות.
כנראה כל אחד פגע בשני ולכל אחד יש ייסורי מצפון...
תודה רבה למי שקרא...רציתי מאוד לשתף מישו במה שעובר עליי.
עדיף לשתף אתכם מאשר חברים שאי אפשר לסמוך עליהם, לא?
XOXO
לילוש
;){kind=link}